אקדים ואומר שהיה לנו מזל רציני ומזג האוויר שיחק לטובתנו בכול אותם ימים בהם נסענו מחוץ לנאפולי. יש הרבה לראות בתוך העיר וגם הרבה מחוצה לה, ואין ספק שנחזור שוב לאזור כדי להספיק את כל מה שלא יכולנו בפעם הזאת. בפוסט הזה אין המלצה על מקומות לאכול בהם, פשוט כי לא אכלנו בחוץ בימים האלה. היו לנו נשנושים בתיק שהכנו מראש ולפעם הבאה כנראה שניקח איתנו צידה רצינית יותר כי היו מקומות מדהימים שהיינו שמחים לעשות בהם פיקניק!


















פומפיי והר הגעש וזוב
אל פומפיי נסענו ברכבת מהתחנה המרכזית גרימלדי. אם מגיעים עם המטרו צריך לצאת ממנו ואז משמאל ללכת לכיוון התחנה הגדולה. כדי לרכוש כרטיסים לרכבת לסורנטו (שעוצרת בדרך בארקולנו ופומפיי) צריך להיכנס לתחנה מצידה הימני (ליד החנות TIGRER) ולרדת במדרגות לכיוון הקופות והכניסה לרציפים. ברציף כתוב מתי מגיעה הרכבת הבאה, וכנראה שתזהו אותה כי עוד המון תיירים יחכו יחד איתכם. הרכבת מגיעה די מלאה אבל אם מגיעים בשעה מוקדמת ולא בסוף שבוע אפשר לתפוס מקום. לוקח כשעה להגיע אל פומפיי ברכבת. התחנה נמצאת במרחק שתי דקות הליכה מהכניסה לאתר. התורים די ארוכים וכניסה עולה 15 אירו לאדם.
אבל ברגע שנכנסים להריסות רואים את הפלא והחורבן. עיר ענקית שנחרבה, וממצאים מיוחדים שמדהים האופן בו הם השתמרו. נכנסנו אל בתים שקירותיהם כוסו בציורים צבעוניים של חיות ואנשים, ופסיפסים על הרצפות שעוטרו בצדפים ואבנים צבעוניות. החלק מכמיר הלב בסיור היה יציקות הגבס של גופות האנשים, הילדים והחיות שנקברו תחת האפר הוולקני. אנחנו בילינו שם כשלוש שעות וכיסינו פחות מחצי מהאתר, לכן ממליצה להגיע לשם ליום שלם ולהיערך בהתאם מבחינת מזון ושתייה או להתרענן בקפיטריה שבכניסה.
אחרי שסיימנו את הביקור בפומפיי חזרנו אל תחנת הרכבת כדי לקחת אוטובוס אל הר הגעש וזוב. תחנת האוטובוס היא עמוד עם שלט המפרט את השעות בהן האוטובוס של חברת EAV עובר, והיא ממוקמת מול היציאה מתחנת הרכבת. במקום חיכו איתנו עוד כמה תיירים, ומיניבוס שעמד בסמוך לתחנת האוטובוס הציע לקחת את כולנו אל הר הגעש תמורת 10 אירו לאדם הלוך וחזור. עלות הכרטיס לאוטובוס היא 3.10 אירו לכיוון, ומכיוון שלא היה מדובר בהפרש גדול בחרנו לעלות על המיניבוס ולהגיע ישירות אל הכניסה להר. בדרך עובד מטעם האתר עלה למיניבוס ומכר לנו כרטיסי כניסה (10 אירו לאדם). המיניבוס הוריד אותנו בכניסה לאתר ומשם המשכנו ברגל עד ללוע הר הגעש. חייבת להודות שאני לא לגמרי בכושר וקוצר הנשימה שלי לא עזר לי במיוחד כשעלינו בעלייה התלולה. לקח לנו כחצי שעה לעלות לנקודה הראשונה שממנה ניתן לראות את הלוע. מודה שקצת התאכזבתי כי קיוויתי לראות עשן מיתמר אבל הלוע היה רק סלעים וסדק או שניים שיצא מהם עשן לבן שהעיד מה קורה מתחת לפני השטח. לעומת זאת הנוף שנשקף מהפסגה היה עוצר נשימה, וניתן היה לראות את נאפולי והאי קאפרי במרחק. אין ספק שמדובר בחוויה, אבל בניגוד אל פומפיי שהיינו חוזרים אליה שוב, החוויה מוזוב הייתה מספקת וממצה. הייתה לנו כשעה וחצי להיות בהר כולל הטיפוס, לאחריה אסף אותנו נהג המיניבוס והחזיר אותנו לתחנת הרכבת. יש לציין שהאוטובוס מגיע גם הוא עד לכניסה ממנה עולים אל הפסגה.
טיפים והמלצות:
- ממליצה לקנות כבר בנאפולי כרטיסים הלוך וחזור לרכבת מכיוון שהתחנה בפומפיי מאוד קטנה והמוני אנשים מחכים שם בתור.
- שימו לב שכל כרטיס צריך לתקף במעין מכונה צהובה לפני הכניסה לרציף. הכרטיס של המטרו הוא נייר מאורך שבאחד הקצוות שלו יש מלבן ריק ואת הקצה הזה יש להכניס למכונת התיקוף.
- מומלץ להגיע אל פומפיי מוקדם ולבלות שם יום שלם.
- לגבי ביקור בהר הגעש הייתי ממליצה לשלב אותו ביחד עם העיירה ארקולנו שקיבלנו עליה המון המלצות אבל לא הספקנו להגיע אליה בפעם הזאת.













האי קאפרי
היום הכי טוב בטיול שלנו, בייחוד כי הגענו בעונה לא תיירותית והאי היה כמעט ריק ועמד כולו לרשותנו.
אל האי לוקחים מעבורת מנמל נאפולי, קצת הסתבכנו בכל הכניסות השונות אך שאלנו אנשים בדרך שכיוונו אותנו. בהלוך לקחנו את המעבורת המהירה שמגיעה תוך 45 דקות לאי ועלות הכרטיס היא 21.70 אירו לאדם. יצאנו מהנמל שמאלה לכיוון העליה לעיר והגענו אל חברת השכרת האופנועים של ז'אן לוקה הנמצאת בעלייה מימין לכיכר. ניתן לשכור אופנוע ליום שלם בעלות של 55 אירו ובהצגת רישיון נהיגה בתוקף. הוא בדק שבן הזוג שלי יכול לייצב את עצמו על האופנוע, נתן לנו מפה עם מקומות מומלצים ושלח אותנו לדרכנו. התחלנו את הבוקר בחוף פארו שבאנאקאפרי, משתאים למול גלי הים הסוערים שהתנפצו על הסלעים. לראות את איתני הטבע בשיא תפארתם היה מחזה מפעים בעוצמתו. משם המשכנו לרכבל ונסענו אל החניון שמחוצה לו. המפה שקיבלנו הייתה מאוד ברורה ואם מגיעים מהחוף החניה נמצאת מצד שמאל של הכביש והיא מחולקת לאופנועים ולרכבים. בכניסה לחניון של הרכבים יש את המדחן (0.60 אירו לשעת חניה). *שימו לב* שצריך להכניס את מספר הרישוי של האופנוע, ואת הפתקית יש לקפל ולדחוף בצד הידית השמאלית למקרה שיגיע פקח.
כמה מטרים קדימה מהחנייה ישנה עלייה קטנה מימין ליד חנות תכשיטים ושם נמצאת הכניסה לרכבל (12 אירו הלוך חזור לאדם). הנוף מהתצפית מדהים, ויש שם אזורי ישיבה שאפשר לעשות בהם פיקניק נחמד. היה לנו בוקר בהיר כך שיכולנו לראות את המים הצלולים בצבעי טורקיז וכחול בהיר ולהתפעל מהנוף המרשים.
מהתצפית המשכנו לחוף נוסף ועלינו לראות את העתיקות הרומיות שלצערנו היו סגורות באותו יום. סיימנו את המסלול שלנו עם האופנוע בחניון שבכניסה לעיר העתיקה (לשם אין כניסה לאופנועים), והמשכנו ברגל לגני אוגוסטוס – גן קטן עם פסלים שממנו גם נשקף נוף מרהיב. הגענו לשם בשקיעה והייתה במקום אווירה שקטה ורומנטית. העיר העתיקה הייתה מקושטת לכבוד הכריסמס וברחוב הראשי הותקנו רמקולים שניגנו שירי חג מולד ויצרו אווירה קסומה וחגיגית.
החזרנו את האופנוע לז'אן לוקה שגבה מאיתנו בסוף 50 אירו ונתן לנו גלויה של האי למזכרת. ממליצה עליו בחום, ובכלל על האי קאפרי שכל רגע שחווינו שם היה מושלם.
טיפים והמלצות:
- בימי שני אטרקציות מסוימות כמו הכנסייה והעתיקות הרומיות היו סגורות, אם חשוב לכם לבקר שם בחרו יום אחר.
- האוכל והשתייה בקאפרי יקרים להחריד, עדיף להגיע מצוידים מראש באוכל ולעשות פיקניק בתצפית שעל ההר.
- בהלוך מומלץ לקחת את המעבורת המהירה כדי לנצל את המירב מהאי בשעות היום. בחזרה מהאי לקחנו את המעבורת האיטית (כשעה וחצי לנאפולי) בעלות 12.30 אירו.









אמלפי וראוולו
שמענו רבות על חבל אמלפי היפה ועל העיירות הציוריות שלחופיו כך שהיינו מלאי ציפייה לקראת היום האחרון של הטיול שלנו. למזלנו היה יום שטוף שמש ללא עננים אבל היום היפה לא העיד על כל הדברים שהיו עתידים להשתבש לנו. שוב לקחנו את הרכבת שעוצרת בפומפיי רק הפעם נסענו איתה עד לסורנטו והנסיעה הייתה כשעתיים. שמענו שמעבורת לסורנטו מהירה יותר אבל וויתרנו כי בן זוגי קיבל בחילה מהשיט.
יצאנו מתחנת הרכבת ובקיוסק שמשמאל למדרגות היוצאות מהתחנה קנינו כרטיס אוטובוס יומי לחבל אמלפי בעלות 12 אירו. בכניסה לאוטובוס צריך להחתים את הכרטיס במכונה שליד הנהג, ולאחר מכן ניתן להשתמש חופשי בכרטיס. הדבר המאכזב ביותר באוטובוס היה שכל החלונות היו מוצלים כך שלא ניתן היה לראות את הנוף בבירור קל וחומר לצלם מזכרת מהדרך. נסענו בדרך מפותלת וקסומה שממנה ניתן היה לראות את יופיו של המפרץ שמימיו הצלולים הוארו בקרני השמש. העיירה הראשונה והמדוברת ביותר בה עצר האוטובוס הייתה פוזיטאנו. בחרו לשמור אותה לשקיעה, אז המשכנו עם האוטובוס עד לעיירה אמלפי שגם בנויה על צלע ההר אך יש בה מפרץ וחוף אבנים מקסים. מאמלפי חשבנו לעשות מסלול רגלי עד לעיירה ראוולו כי שמענו שמדובר במסלול הליכה מיוחד, אבל בהמלצות שקיבלנו שכחו לציין שהמסלול המדובר הוא למעשה טיפוס של 1700 מדרגות עד לפסגת ההר. רק כשהתחלנו את המסלול שנחבא בין הבתים בעיירה הקטנה אטראני שליד אמלפי הבנו שאין סיכוי שנצליח לסיים את המסלול הזה בחיים עם הבגדים והנעליים שהיו עלינו באותו היום, כך שוויתרנו ולקחנו אוטובוס לראוולו. הנסיעות לקחו לנו מרבית מהיום כך שלצערי לא ראינו הרבה מכל עיירה שביקרנו בה. בראוולו הייתה לנו חצי שעה בין האוטובוסים כך שהספקנו רק לטייל מעט במרכז העיירה ולהנות מנקודת התצפית על המפרץ.
כשעלינו בשעה 16:00 על האוטובוס לפוזיטאנו לא תיארנו לעצמנו שהנסיעה למעלה תיקח יותר מהנסיעה למטה וכך יצא שפספסנו את השקיעה ולא הגענו לראות את העיירה המפורסמת. זה היה בעיקר יום של טעימות, אבל ממה שהספקנו לחוות העיירות מאוד תיירותיות ובכנות לא כל כך מעניינות. גם ביום הזה הצטיידנו במזון ושתייה מראש כי המחירים במסעדות שם יקרים משמעותית. אין ספק שהעיירות יפות אבל לנו הספיקו הטעימות הקטנות האלה מראוולו ואמלפי כי הן כולן תיירותיות מידי ולא מעניינות מספיק.
טיפים והמלצות
- אם אין לכם מגבלות תקציב ומתאים לכם סיור מאורגן, אין ספק שיום של טעימות באזור הוא אכן חוויה מספקת.
- במידה ואתם בוחרים להגיע לעיירות האלו עם אוטובוס ממליצה לקחת אותו מוקדם בבוקר, להתחיל בפוזיטאנו ומשם להמשיך לאמלפי וראוולו.
- גם אם היה לנו תקציב גדול יותר לא שוכנענו שמשתלם לשכור רכב ולטייל באמצעותו, בייחוד משום שהכביש צר להחריד והוא צפוף גם כך ממכוניות המקומיים והתיירים. על זה נוספים המחירים היקרים של החניונים והעובדה שלמרות יופיין מדובר בעיירות שהן מלכודות תיירים. לא בדקנו – אבל אם יש לכם אפשרות לשכור אופנוע זה עדיף על רכב.
- קחו איתכם צידה לדרך ותעשו פיקניק בחוף הים של אמלפי!
טיולי היום שלנו היו נהדרים, אבל לא מיצינו את פומפיי, היינו שמחים לחזור לראות את סורנטו ופוזיטאנו אבל בעיקר היינו רוצים לעשות יום נוסף בקאפרי, פשוט כי מדובר באי קסום והחוויה ממנו היא הכי טובה שהייתה לנו.