Reut Alon

15/12/2019
20:11

לראות את נאפולי ולהתאהב – טיפים והמלצות לטיול בעיר האיטלקית

אל נאפולי הגענו בשעות בין הערביים. שדה התעופה נמצא כמעט בתוך העיר, ותוך כמה דקות כבר היינו קרובים למרכזה. האיטלקים מזכירים את הישראלים בנהיגה חסרת הסבלנות שלהם ויש להם חיבה יתרה לצופר של המכונית. אומרים על נאפולי שהיא מכוערת ומלוכלכת וזה לא התיאור הכי מחמיא או מדויק. היא לא עיר נקייה במיוחד אבל היא גם לא מכוערת. אפשר לומר עליה שיש בה משהו מלנכולי, עיר שפעם הייתה מפוארת עם בנייני דירות צבעוניים ומרפסות קטנות עם גדרות מתכת דקורטיביים, שקצת הוזנחה ולא השתקמה כראוי אחרי מלחמת העולם השנייה. למרות כל אלה עדיין יש בה קסם, אוכל רחוב נהדר וכמה אטרקציות שלא כדאי לפספס.

כמה טיפים כלליים:

כשאתם רוצים לחצות את הכביש תהיו אסרטיביים, האיטלקים לא יעצרו בהתנדבות במעבר החצייה.
כרטיסים לרכבת התחתית או לפוניקלור (חשמלית) קונים בקיוסק שנמצא בכניסה לתחנה. כרטיס לכיוון אחד לרכבת התחתית עולה 1.3 אירו.
במסעדות ישנם דמי ישיבה הנקראים Coperto והם מחושבים באופן אוטומטי יחד עם ההזמנה שלכם. אם הם גבוהים (מעל 1 אירו לאדם) תנו טיפ נמוך יותר. אנחנו נתנו טיפ בין 1-3 אירו וזה בהתאם לקופרטו וטיב השירות.
טיילנו בסוף נובמבר ומלבד שלושה ימים גשומים היה לנו מזג אוויר נפלא. באופן כללי לא היה קר שם במיוחד, רק צריך זוג טוב של מגפיים ומטריה.
במספר מוזיאונים ששמענו עליהם המלצות רבות כמו מוזיאון הארכיאולוגיה ומוזיאון קפודימונטה היו אגפים רבים בשיפוצים לכן בחרנו לא לבקר בהם. שווה להתעדכן עם המלון שלכם ועם הביקורות של גוגל מה המצב לפני שאתם משלמים את מחירי הכניסה היקרים.
בימי ראשון בפיאצה דאנטה יש שוק אוכל קטן וחביב של תוצרת חקלאית מקומית, ומספר חנויות שמוכרות גלויות וינטג', תקליטים ישנים וחפצים מעניינים בסכומים מצחיקים.

מה לראות בנאפולי?

אחת התצפיות היפות על העיר היא מהטירה Castel Sant'Elmo שנמצאת בגבעת וומרו (Vomero), השכונה העליונה של העיר אליה ניתן להגיע עם הפוניקלור. הטירה המסיבית היא פלא בפני עצמו, ולמרות שאין בה משהו מיוחד לראות עדיין אי אפשר שלא להתפעל מגודלה האדיר. בחלקה העליון של הטירה ישנו מוזיאון בשלבי בנייה ומסלול הליכה המקיף את גג הטירה שממנו ניתן לראות את העיר ממספר זוויות. למרות שהגענו בבוקר גשום במיוחד, היו לנו כמה דקות שבהן הייתה הפוגה ויכולנו לראות את הנוף עוצר הנשימה שנפרש מולנו.
פוניקלור- 1.10 אירו לכרטיס
טירה- 5 אירו לכרטיס
וילה פלורידיאנה Villa Floridiana שגם נמצאת בגבעת וומרו היא ארמון יפה מוקף בפארק גדול ששולטים בו חתולים שמנמנים ועצלנים. מאחורי הווילה המרשימה ישנה חצר שקטה עם מזרקה ומדרגות המובילות לבריכה המלאה בצבי מים מתוקים ודגי זהב. מדרגות קטנות מאחורי הבריכה מובילות לתצפית קסומה נוספת על המפרץ ועל חלק מהעיר. בווילה ישנה תערוכת קבע מרשימה של פורצלן וחרסינה מאירופה וסין, אך החיסרון הוא שאין הסברים באנגלית כך שאם אתם לא חובבי פסלים וכדים אפשר לדלג על הכניסה ובמקום להסתובב בפארק הירוק והפסטורלי.
כניסה לתערוכה בוילה – 4 אירו לכרטיס

ויה טולדו (Via Toledo), רחוב הקניות המרכזי של נאפולי מסתיים בפיאצה דל פלביסיטו שם נמצא הארמון המלכותי (Palazzo Reale di Napoli) והבזיליקה סן פרנצ׳סקו דה פאולה. הכניסה לבזיליקה המפוארת היא בחינם ושווה לעצור ולהתפעל מהאדריכלות הניאו קלאסית שלה. הארמון המלכותי מעניין גם כן ושם ניתן למצוא הסברים באנגלית על כל חדר. אהבתי במיוחד את הציורים על התקרות ועל הדלתות שעוטרו בקופידונים וטווסים ומאחוריהם רקע זהב. אהבתי פחות את השירותים שהיו לא מתוחזקים בלשון המעטה, ויש לציין שחלק מהארמון בשיפוצים כך שלא ראינו את הכול.
הכניסה לארמון – 6 אירו לכרטיס
גלריה דה איטליה (Gallerie d'Italia) שנמצאת על רחוב ויה טולדו היא מוזיאון קטן ושקט שגילינו בזכות הפוסטרים הענקים מחוץ לגלריה עם יצירות של אמן הרנסנס האיטלקי קאראווג’ו ושל האמנית האיטלקיה ארטימסיה ג׳נטליסקי מאותה התקופה. בתור מי שלמדה רבות על אומנות הרנסנס לא יכולתי לוותר על ביקור במוזיאון שהתברר כקטן במיוחד אבל עם אוסף יצירות מרשים וגם תערוכה מתחלפת של יצירות מגרמניה מהתקופה שלפני ואחרי נפילתה של חומת ברלין. אהבתי במיוחד את הציור המופשט של אלברט אוהלן (Albert Oehlen) שהיה אסור לצלם וקלטתי את זה רק אחרי שצילמתי את בן הזוג שלי מתבונן בצבעוניות המעניינת של התמונה. הציור של קאראווג'ו הוצג בחדר נפרד וחשוך כך שלטעמי היה קצת קשה להתבונן בתמונה החשוכה במילא (סימן ההיכר של קאראווג'ו הוא שימוש בצבעים קודרים והיילייטים על דמויות מסוימות). ארטימיסיה ג׳נטילסקי לעומת זאת הייתה מעניינת הרבה יותר מבחינת הדינמיות של הדמויות שלה. אבל יפים במיוחד היו שני ציורים של נשים המשויכים לאמן סאלווטורה פוסטיליונה, עם משיכות מכחול מודגשות ואקספרסיביות שהוסיפו הבעה ועניין לדמויות הנשיות.
כניסה לגלריה – 5 אירו לכרטיס

הסיור של נאפולי מתחת לקרקע (Naples Underground) נחלק לשניים – בחלק הראשון מסיירים במנהרות שחצבו הרומים ואחריהם הנפוליטניים להובלת מים, ובחלק השני סיור למה שהיה פעם חלק מתיאטרון רומי גדול שהיום על רובו בנויים בתים של אנשים החיים במקום. סיור מעניין שנותן זווית נוספת על ההיסטוריה של העיר.
כניסה – 10 אירו לכרטיס
מלבד המקומות האלו, אהבנו במיוחד לטייל בסמטאות העיר ובטיילת שליד הנמל. אנחנו התארחנו במלון פיאצה בליני הנהדר (Hotel Piazza Bellini), שהיה במרכז העיר העתיקה. הצוות המקסים המליץ לנו על מקומות לאכול ואיפה כדאי לקנות לימונצ׳לו (החנות שבה גם מייצרים את המשקה המקורי נמצאת ממש ליד הכניסה לסיור של נאפולי מתחת לקרקע). יתרון נוסף הוא שיש למלון הסדר עם חברת מוניות ועלות הנסיעה לשדה התעופה וממנו היא 19.5 אירו כולל מזוודות.
רחוב מקסים במיוחד הוא San Gregorio Armeno בו יש המון חנויות של מזכרות ובעיקר חנויות שמוכרות מיניאטורות נפוליטניות שאיתן מקשטים המקומיים את בתיהם לקראת חג המולד. לפי המסורת הנפוליטנית אין עץ אשוח אלא מיניאטורות הלקוחות מעולם התיאטרון הנפוליטני.

מה לאכול בנאפולי?

כול מי ששאלנו המליץ על הפיצה המפורסמת של Sorbillo. עמדנו בתור בגשם יחד עם המקומיים וחיכינו 40 דקות עד שהמסעדה נפתחה. ישבנו בציפייה במקום שבחרנו וניסינו להבין מהתפריט שכולו באיטלקית מה בא לנו לאכול. המלצר הזועף לא שש להסביר לנו על המנות ופשוט זרמנו עם פיצה מרגריטה ופיצה עם פסטו. יש לציין שבאיטליה לא שמעו על איכות הסביבה והגישו לנו מים מינרליים בבקבוק זכוכית עם כוסות פלסטיק (אין להם מים מברז ובהרבה מקומות גם אין כוסות רב פעמיות). לא נגענו בכוסות (ביקשנו בלי והמלצר התעקש להביא בכל זאת), ואחרי שטעמנו את הפיצה לא רצינו לגעת גם בה. פיצה עם בצק דק להחריד במרכז שהיה לא מספיק אפוי ושחה ברוטב עגבניות. הרוטב היה טעים, וגם הקראסט של הפיצה (אותו משום מה האיטלקים מסרבים לאכול). כל השאר היה דיי נורא, בייחוד כי בפיצה עם הפסטו הביאו לנו גבינה מעושנת. אני באופן אישי לא אוכלת גבינה אז מי שסבל היה בן הזוג וחוש הריח שלי.
בשורה התחתונה- לא התלהבנו בכלל.
פיצה מרגריטה – 4 אירו
פיצה פסטו – 7.5 אירו

באופן כללי כמעט כל פיצריה שתיכנסו אליה תהיה מצויינת אבל אלה המקומות שאהבנו במיוחד:

פיצריה Palazzo Petrucci Pizzeria שהגישה פיצה טבעונית נהדרת עם מחית תפוחי אדמה וירקות צלויים, ולשם שינוי הגישו לנו שתייה בכוסות פלסטיק קשיח ולא חד פעמי. הם גם הגדילו ראש וחתכו לנו את הפיצה לשניים כשהבינו שאנחנו חולקים.
פיצה טבעונית- 8 אירו
פיצריה נוספת שחזרנו אליה פעמיים בזכות תפריט באנגלית עם תמונות (!) של המנות ומלצרים מביני אנגלית היא Donna Sofia Ai Tribunali. ניסינו שם כמה מנות, אחת מעניינת הייתה Diavoletti שזה בצק פיצה מטוגן עם עגבניות, עלי רוקט ופרמז׳ן. המלצרים בניגוד למקומות אחרים גם הסכימו להוריד לנו דברים שלא רצינו כמו בשר וגבינה מעושנת בפיצה המטוגנת שבן הזוג שלי בחר.
דיאבולטי – 6 אירו

המלצה שלי- המנות מאוד גדולות לכן מומלץ לחלוק מנה אחת ואם רעבים להזמין אחת נוספת.
לטבעונים תמיד גם קיימת פיצה מרינרה- שהיא רק הבצק עם רוטב העגבניות, והיא כל כך טעימה שהיא גורמת לזאת עם הגבינה להחוויר.

פסטות:

גבעת וומרו שוב מנצחת – ישבנו ב- Alvino 29 והזמנו פסטה פומדורו (פסטה ברוטב עגבניות שהיא טבעונית) ופסטה סיציליאנה (פסטה עם רוטב עגבניות, חצילים וגבינה). רוטב העגבניות עם הבזיליקום היה טרי ונהדר. בכלל בנאפולי יש טעם אחר לעגבניות והן טעימות במיוחד.
פסטה ברוטב עגבניות – 5 אירו
פסטה סיציליאנה – 6 אירו
ברחוב Via dei Mille שמקביל לרחוב בו נמצאים חנויות מעצבי העל כמו לואי ויטון והרמס, ישנו בית קפה קטן וחביב בשם Bar Guida עם שירות נהדר (וזה לא משהו שאפשר לומר על מרבית המסעדות בנאפולי). למרות שהתפריט היה באנגלית, במנות שהזמנו הושמט רכיב חשוב והוא בשר. משום מה הנפוליטנים דוחפים בשר חזיר לכל מנה אפשרית ושוכחים לציין את זה. המלצר היה חמוד והחליף לנו את המנות לפסטה ברוטב עגבניות ואורז קר עם גרידת תפוז שהיה מושלם!! כדי להימנע מאי נעימויות רצוי לשאול מהן המנות הצמחוניות או הטבעוניות בתפריט.
כל מנה עלתה 5 אירו

אוכל רחוב:

בגבעת וומרו אכלנו את אוכל הרחוב הטעים ביותר בנאפולי. במקום קטן ופשוט שנקרא Friggitoria Vomero עושים אוכל רחוב מטוגן ומופלא. היה להם קשה להבין אנגלית אבל הצלחנו להסביר להם שאנחנו לא מעוניינים בבשר ובגבינה אז הם הראו לנו את המבחר הצמחוני (אומרת צמחוני כי לא הצלחתי להבין אם יש בפנים ביצים או לא אז וויתרתי). בחרנו בתרד מטוגן, בפירה מטוגן עם פירורי לחם ובן הזוג לקח גם רול מוצרלה עם פירה מטוגן בפירורים. מיקס של שישה יצא לנו 2.5 אירו. הכי זול והכי טעים.
ברחוב ויה טולדו אחרי גלריה דה איטליה יש מקום נוסף של אוכל רחוב שהיה לא רע. היה קצת קשה להסביר להם שיש דברים שאנחנו לא רוצים מהמיקס הצמחוני אבל בסוף הצלחנו לקחת פירה מטוגן בפירורי לחם ואצבעות של ירקות מטוגנים שאהבנו במיוחד. למקום קוראים Passione di Sofi והיתרון הוא שבקומה העליונה יש מקום ישיבה ללא תשלום נוסף. מיקס בהרכבה אישית עלה לנו 3 אירו.

מקומות טובים נוספים:

אם חפצה נפשכם באוכל ביתי עם טעמים נפוליטניים כנסו ל- Etto. מדובר במסעדת בופה עם תפריט עשיר של מאכלים שונים והיצע צמחוני וטבעוני גדול. משלמים על האוכל לפי משקל הצלחת. קצת יקר אבל טעים. מכיוון שהמסעדה נמצאת בצמוד למלון אכלנו שם פעמיים ונהננו, מה גם שלאורחי המלון הייתה הנחה של 10 אחוז.
קינוחים לא אכלנו כי יצא לנו מהאף האוכל המטוגן שהנפוליטנים אוהבים. כן חיבבנו את הגלידריה Gelateri Avalenti שהייתה בה אופציה לגלידות טבעוניות (בחרתי בשוקולד ואפרסק) אם כי בגביע הוופל יש חלב. עדיין העדפתי אותו מאשר בכוס חד פעמית.
3 אירו לשני טעמים.
באחד הערבים גילינו מקום כיפי עם נגיעות של וינטג׳ ואווירה היפית שמגיש קוקטיילים מצויינים (עם אלכוהול ובלי). הברמנית הציעה להרכיב לנו קוקטייל לפי טעמנו האישי והיא קלעה בול עם קוקטייל שהכיל רום, פירות יער ותפוז סחוט שהיה פשוט מושלם. למקום קוראים Pepi Vintage Room והוא אחד המקומות שהכי אהבנו.
שני קוקטיילים עלו לנו 11 אירו.

הקדשנו ארבעה ימים לנאפולי ולא מיצינו אותה כלל. בשאר הימים עשינו טיולי יום לפומפיי, האי קאפרי וחבל אמלפי עליהם אפרט בפוסט הבא! אבל נאפולי עצמה הייתה טובה אלינו ואין ספק שנחזור אליה!